באמריקה, במזרח הרחוק, באירופה או באפריקה – הודות ליצוא של החברות השונות במדינה, אין כיום מקום בעולם שנותר נטול טביעת אצבע ישראלית. בעוד שבשנת 1948 הסתכם היצוא הישראלי בכ-6 מיליון דולר בלבד, הרי שבשנים האחרונות הוא כבר עושה פעמיו לעבר רף ה-100 מיליארד דולר.
במילים אחרות – פי 15,000 ויותר בפחות מ-70 שנה. אז מה יצא ממדינת ישראל בשנותיה הראשונות, מה פרץ את הסחר והביא לעלייה המשמעותית ולמה זה כל כך חשוב? הכל במאמר שלפניכם.
יצוא דליל ומוגבל
בשנותיה הראשונות סבלה מדינת ישראל ממחסור חמור במטבע חוץ. היצוא הישראלי עמד על כשליש בלבד מסך היבוא שהיה גם הוא דליל. הפתרון שאליו כיוון המשק הישראלי לא היה הגדלת היצוא, אלא ביסוס של תעשייה מקומית הכרחית כמו חקלאות וטקסטיל אשר סיפקה את צרכי המשק.
מעט היצוא שנרשם בהיקף של 35 מיליון דולר בשנת 1950, היה מורכב מכ-50% תוצרת חקלאית, 25% יהלומים ו-25% יצוא תעשייתי.
לאור הצורך העז בייצוב הכלכלה הישראלית, אשר כלל בין היתר שאיפה להגדלת היצוא, הנהיגה המדינה שורת צעדים כלכליים בתחילת שנות ה-50. צעדים אלה, כמו גם קבלת סיוע אמריקאי ותשלומים מגרמניה, אכן תרמו קמעה להגדלת היקף היצור.
בעוד שבשנת 1950 עמד היצוא לנפש על 28 דולרים, בשנת 1960 הוא כבר צמח לכדי 100 דולרים לנפש ו-400 מיליון דולר בסך הכל.
עם זאת, עדיין מדובר היה בנתונים נמוכים יחסית שהתבססו על יצוא חקלאי לשווקים מצומצמים, כאשר 70% מהיצוא הישראלי בשנות החמישים מצא את דרכו לאירופה.
התמונה מתחילה להשתנות
בשנות ה-60 התחילה התמונה להשתנות, אך טרם הגיע המהפך הגדול. היצוא הישראלי המשיך לגדול משנה לשנה, נתחו של היצוא התעשייתי המשיך להתרחב וענפים נוספים השתלבו ביצוא. בשנת 1970 למעלה ממחצית היצוא היה תעשייתי, כשהיצוא הישראלי כולו עמד על 247 דולר לאדם ו-750 מיליון דולר בסך הכל, פי למעלה מ-100 לעומת שנת 1948.
בשנות ה-70 וה-80 נרשם שינוי משמעותי, כשהמדינה החלה לייצר יותר מוצרי אלקטרוניקה ותקשורת אשר התבססו על עבודת פיתוח משמעותית, מה שהזניק את היקף היצוא ל-1,365 דולר לאדם (יותר מחמישה מיליארד דולר בסך הכל) ב-1980 ו-2,475 דולר לאדם ב-1990 – קרוב ל-12 מיליארד דולר!
המהפכה שהביאה את הכסף הגדול
שנות ה-90 הן שהביאו איתן את המפץ הגדול בדרך לנתונים המוכרים לנו כיום, זאת הודות למהפכת ההיי-טק. לא עוד תפוזים, לא עוד טקסטיל, עכשיו זה תור המחשבים. אמצעי תקשורת מתקדמים, מוצרי אלקטרוניקה איכותיים, שירותי ידע, מולטימדיה, מכשור רפואי ומוצרים טכנולוגיים נוספים שפותחו על ידי חברות סטארט-אפ הם שהביאו לצמיחה אדירה במשק הישראלי.
בשנת 2,000 כבר עמד היצוא הישראלי על 4,506 דולר לנפש, כש-12 מיליארד דולר מסך היצוא הם פרי תעשיית ההיי-טק. בשנת 2014 כבר עמד סך היצוא הישראלי על לא פחות מאשר 97 מיליארד דולרים – פי 2,700 לעומת 1950.
ניתן לקבוע שבחלוף השנים התהפכו מגמות השוק, כשכיום מהווה היצוא החקלאי אחוזים בודדים בלבד מסך היצוא הישראלי, בעוד שהיצוא התעשייתי מהווה את המרכיב העיקרי – למעלה מ-35% אחוזים.
יצוא – מה הוא נותן לנו?
אז למה בעצם היצוא חשוב כל כך להתפתחות המשק הישראלי? ראשית, הוא מייצר מקומות עבודה רבים. כל עלייה של מיליארד ש”ח ביצוא נושאת עמה כ-2,500 משרות חדשות בארץ, כשנכון להיום מסתכם היקף התעסוקה הנובע מיצוא בכ-872 אלף משרות – רבע מהמשרות במשק הישראלי. לצד זאת, כל מיליארד ש”ח נוספים ביצוא מביאים גם להגדלה של 675 מיליון ש”ח בתוצר, מזרימים כסף זר למדינה, מאפשרים לה לרכוש סחורות איכותיות מחו”ל ומרחיבים את האופציות הכלכליות שלה. מלבד לערך הכלכלי, היצוא גם טומן בחובו ערך הסברתי יקר ערך אשר מסייע למיתוג והתדמית הישראלית ברחבי העולם ומקדם את האינטרסים הפוליטיים של המדינה.
עם הפנים לעתיד
מאז קום המדינה, עולה היקף היצוא הישראלי כמעט מדי שנה. אמנם בשנת 2015 חל מפנה במגמה זו והיקף הייצוא הצטמצם בכ-7 אחוזים ל-92 מיליארד דולר, אך על פי כל הסימנים מדובר במעידה חד פעמית.
במהלך שנת 2016 צופה מכון היצוא עלייה של כ-2% ביצוא הישראלי וחזרה למסלול הנכון. עד שנת 2020, הציבו התעשיינים והיצואנים הישראלים יעד ליצוא בהיקף של 135 מיליארד דולרים.
על אף האיומים בחרמות מצד מדינות שונות בעולם, נכון להיום נשאר היצוא הישראלי יציב ואיתן.
כל עוד המוחות הישראלים ימשיכו להשקיע בפיתוח פתרונות חדשניים בתחומי הרפואה, המחשבים, הביטחון והטכנולוגיה, בניהול נכון ובאיכות ללא פשרות – אין ספק שנמשיך לראות את המשק הישראלי מוביל יצוא רחב היקף לכל העולם ומקדם את הכלכלה המקומית למחוזות חדשים.